"אני מפחדת להתאכזב אז אני מעדיפה לא להיכנס לזה"
כמה פעמים אמרתי את המשפט הזה שהשאיר אותי מחוץ למשחק הרגשות.
לא לקחתי קשרים ברצינות כדי לא להתאכזב מאנשים, מצד שני כשכן התמסרתי הפכתי קיצונית לצד השני ואז ברור שהתאכזבתי כי אף אחד לא "מעניק כמוני" כי זו התחושה שמלווה אותי כשאני מצפה.
האכזבה היא התוצאה, הציפייה אחראית על רמת האכזבה שלנו. לכן השאלה הראשונה שהייתי צריכה לשאול עצמי היא, "האם רמת הציפיות שלך גבוהה באותה מידה בכל סיטואציה או מכל בן אדם בסביבתך"?
רגע לפני שאתחיל הרשו לי לצאת בקלישאה ש"ציפיות יש רק בכריות".
זהו אחרי שפרקתי את הבדיחה אפשר להמשיך…
אחלק את המאמר לאכזבות מאנשים ואכזבות מעצמי.
ציפיות ואכזבות מאנשים:
תכלס, מסכנים הקרובים שלנו. אכלו אותה. מהם אנחנו מצפים להכי הרבה כי הם קרובים אלינו, מכירים אותנו ואנחנו מצפים שיכירו אותנו ויפעלו בהתאם אלינו ולא תמיד זה קורה כשזה לא קורה רמת האכזבה שלנו גבוהה.
- לא לקחת באופן אישי!
חשוב לזכור שכל אחד פועל לפי מה שנכון לו וזורם לו. אף אחד לא עושה לנו בכוונה (ואם כן אז כבר תרגישו בזה). כל אחד חושב איך יוכל לשרת עצמו הכי נכון מבלי לפגוע באחר. לפחות לשם הם מכוונים. הם לא תמיד מודעים לרחשי לבנו ולפרשנות שלנו כך שאין תיאום ציפיות בפועל ולפעמים זה מרגיש לנו "על חשבוננו" או שהם פשוט לא מתחשבים בנו.
קבעת דייט עם בן זוגך, סגרת בייביסטר והתארגנת ואז פתאום הוא בא לך ביציאה של "יש ערב מאוד חשוב עם הבנים" והוא מתחנן שתוותרי לו. את מאוד נפגעת אבל הוא בכלל בראש אחר חבר הגיע לביקור מחו"ל ומבחינתו יש עוד הזדמנויות לבלות איתך אבל איתו…מאכזב אבל לא אישי מולך. - יד רוחצת יד?
הרבה פעמים אני עושה משהו או פועלת בצורה מסוימת ומצפה לקבל בחזרה באותה מטבע. זה חופשי מתכון לאכזבה. כיוון שכל אחד נותן בדרך שלו ואם אני רוצה בקרבתו של מישהו עדיף לי לראות את היתרונות שלו כאדם וליהנות מהם במקום להתרכז במה שהוא לא נותן לי. אני זוכרת כשהייתי צעירה הייתי היחידה בחבורה עם רכב, הייתי אוספת את כולן מרחבי העיר ומחזירה עד לפתח הבית. לימים כולן הצטיידו ברכב אבל הייתי צריכה להגיע לנקודה מסוימת כדי שיאספו אותי וגם לא היו מורידים אותי בבית. זה הכעיס אותי כי לא הכירו במאמץ שעשיתי להיות מאסף אבל אחרי שאימא הסבירה לי שכל אחד נותן מה שהוא יכול ולהתמקד במה שכן נותנות. נאלצתי לשחרר. - רק אהבה תביא אהבה
דימוי עצמי נמוך, כשאני מרגישה בערכה עצמית נמוכה אני מצפה, לא במודע כמובן, שמישהו אחר יספק לי את הצרכים שאני לא מסוגלת לסמוך על עצמי. כשזה לא קורה האכזבה גדולה מאוד. אחד הטיפים הכי טובים (מניסיון אישי) זה ללמוד לאהוב את עצמי ולסמוך על עצמי. כשזה קורה רמת הציפיות מאחרים יורדת לומדים לקבל אותם כמו שהם ולא מתעסקים באיפה וכמה איכזבו אותי.
ציפיות מעצמך:
הצבת מטרה ולא עמדת בה- התאכזבת מעצמך. רצית להוכיח לעצמך שאתה מסוגל, רצית להרגיש שאתה שווה, שאתה ראוי. זה לא קרה וזה מבאס ומוריד את הביטחון העצמי. במצב כזה מזמינה אותך לשאול, האם רמת הציפיות ריאלית? אולי קפצתי מעל הפופיק? האם זה שלא הצלחתי מעידה עלי משהו באמת? אולי אני צריך דרך אחרת כדי הצליח?
במקום לקחת את זה למקום של אכזבה וכעס עצמי, עדיף להבין בהיגיון איך אפשר לצלוח את הסיטואציה או המטרה אחרת ולעשות תיאום ציפיות ריאלי.
לגבי הפחד מאכזבות, זה בסדר לפחד, אבל תזכור שיש לך אותך ואם תפעל לפי הכתוב למעלה יש סיכוי שהפחד יקטן. פחד נועד לשמור עלינו בעיקר בעניין של חיים ומוות, אם זה פחד מפגיעה ואכזבה אז זכור שזה עובר, ואפשר להתגבר על הפחד כשמבינים בהגיון את מגבלות הסיטואציה ומגבלות האחר. הפחד טוב לנו כשהוא הולך לצידנו ולא משבית אותנו.
יש סיכוי שתמיד תתאכזב כי זה רגש חזק אבל כמה מהר תוכל להתאושש מהאכזבה ולחזור לשגרה?! אני מקווה שלפחות מהר כמוני.
אגב, רגע לפני שתחליט אם אתה מתאכזב מהמאמר הזה, תן צ'אנס יש פה דברים שעובדים.
